מדוע אנחנו עוזרים

"מקום מרפא" הוא שליחות אישית שצמחה

ממאבקה של אישה אחת במחלת הסרטן

ג'ודי בוגן

ג'ודי בוגן

כאשר אנשים עוברים טיפולים למחלות קשות, הם ובני משפחותיהם חשים לעתים קרובות פחד ומצוקה. מחקרים מראים שרגשות אלו משפיעים על ההחלמה ויכולים באופן טבעי להשפיע על רווחתם של מטופלים, של מטפלים ושל בני משפחותיהם.

עמותת מקום מרפא מעצבת מתחמי טיפול תוך שימוש בהתנסויות מיטביות שכבר הוכחו ברחבי העולם, במטרה ליצור אווירה חמה ומרפאת המפחיתה את הרגשות השליליים ומעודדת שינוי משמעותי בחייהם של בני אדם.

אני מתייעצת עם אדריכלים, עם מעצבי פנים, עם אנשי מקצוע בתחום הרפואה ועם מטופלים כדי לתת מענה משולב לכל החושים באמצעות תאורה, אקוסטיקה, מרכיבים חזותיים, מרקמי עיצוב ומזון. כל אלה מעניקים למטופל תמיכה בשעת הטיפול ולאחריה, מצמצמים את המצוקה והפחד הקשורים במחלה ומחליפים אותם בתחושה של כוח ותקווה.

מחקרים רפואיים מרחבי העולם מראים שלסביבתו של אדם יש השפעה ישירה על מצב רוחו ועל יכולתו להחלים. על-פי מחקריו של פרופ' רוג'ר אולריך, אחד החוקרים המובילים בתחום עיצוב הטיפול הרפואי המבוסס על ראיות, חללים המשרים תחושה נעימה, מעניקים תחושה של טבע ומספקים נוחות, תורמים לשיפור המצב הגופני – שיפור המביא לידי הפחתת הכאב, שיפור בהחלמה והפחתת עלויות הטיפול.

מניסיוני האישי בטיפולים במרפאות חוץ ומשיחותיי עם מטופלים ועם אנשי מקצוע, נוכחתי כיצד חדרי הטיפול משפיעים לחיוב ולשלילה על ההחלמה – החל במחסור באור שמש בחדרי טיפול נטולי חלונות, וכלה בישיבה על כיסא לא נוח במשך שש שעות. הממסד הרפואי מבין יותר ויותר שלסביבה הטיפולית יש חשיבות.

עמותת מקום מרפא תרחיב עם הזמן את פעילותה אל מעבר לחדרי הטיפול, ותספק למטופלים במרפאות חוץ שירותים חיוניים אחרים שיתרמו להחלמה מיטבית.

הצטרפו אליי וניצור יחד סביבת החלמה מיטבית למטופלים בישראל.

ג'ודי

לזכרה של שריל סטרן

Cheryl Stern

בחורף 2009, במהלך שהות בת שלוש שנים בארצות הברית, אובחן אצלי סרטן השד. צפיתי במשחק כדורסל של בתי, ומישהו הכיר לי את שריל סטרן. גם אצלה אובחן סרטן שד, שבועיים אחריי, ומיד נוצר בינינו קשר. התחלנו את המסע הזה יחד, וקיוויתי שגם נסיים אותו יחד.

שריל עבדה בספריית בית הספר, ובילינו זמן רב בשיחות ובתכתובות דוא"ל על הטיפולים שעברנו, על תופעות הלוואי שלהם ועל מאבקים יומיומיים שגרתיים.

לשריל הייתה עוצמה שלא ראיתי כמותה מעולם. היא הייתה קמה בבוקר, הולכת לעבודה או לבית הכנסת, מנהלת חיי חברה ומאלצת את עצמה להמשיך הלאה, למרות המחלה הנוראה שזחלה בתוך גופה. היא הייתה תמיד חיובית ומלאת חיים, ואף ערכה מסיבת בר מצווה לבנה שבוע בלבד לאחר שסיימה את הטיפולים. לעולם לא אבין איך גייסה את הכוחות הגופניים והרגשיים לכך.

כששבתי עם משפחתי לישראל נשארנו בקשר. שלחנו זו לזו הודעות תמיכה ודיברנו בטלפון על העליות והמורדות. הסרטן של שריל חזר שוב ושוב. לאורך כל התקופה הקשה היא הייתה מלאת חיים ומעוררת השראה, ומיצתה כל יום עד תומו. הייתה נחושה וחזקה, ובעלת יכולת על-טבעית להתגבר על קשיים. אבל איבדנו אותה. לעולם לא אשכח את הרגע שבו קיבלתי את הבשורה שהלכה לעולמה.

הנחמה והשמחה שהוסיפה לחיי היו ההשראה להקמת מקום מרפא.

a1ison4p2hAbout